פסק-דין בתיק ת"א 3306-07

1.         התובע מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום יתרת חוב בגין אספקת סחורה שסיפק לנתבעת 1 (להלן- החברה). חיובם של הנתבעים 2 ו-3 מבוסס לטענתו על ערבותם בע"פ לחיובי החברה.

כל הנתבעים חלקו על גובה החוב, ועל האחריות של מי מהם לשאת בו מכח ערבות .

רקע

2.         התובע העוסק בממכר ושיווק מוצרי אינסטלציה במסגרת עסקו הנקרא "סחר אספקות", התקשר עם החברה שהזמינה מהתובע סחורה כנ"ל במועדים שונים.

            עוד טרם ההתקשרות נשוא התביעה הכיר התובע את הנתבע 2 (להלן- עלא) במסגרת עסקית בתקופה שבה עבד כאיש מכירות בחברת אינסליין בע"מ.

3.         לגרסת התובע, בסוף שנת 04' פנה עלא אל אחיו העד עאמר עאסי (להלן: עאמר), שניהל את עסקו של התובע, והודיעו כי הוא מעוניין להקים חברה יחד עם הנתבע 3 שתרכוש סחורה מהתובע, ותמכור אותה לצדדי ג'. הצדדים תיאמו להפגש בתחנת דלק בכפר קרע, ושם התנהלה השיחה ביניהם. באותו מעמד התחייב עלא גם בשם הנתבע 3 לערוב  להתחייבויות החברה העתידית בהקמה.

            לטענת התובע, ההתחייבות של עלא היתה ברורה וחד משמעית, ורק בהסתמך על התחייבות זו, החל לספק סחורה לחברה.

4.         לאחר הקמת החברה החל עלא להזמין טלפונית סחורה מהתובע שהיה מספק את שהוזמן על דרך העברת הסחורה ע"י נהג מטעמו לחברה.

            לטענת התובע, בתחילת ההתקשרות היו הנתבעים משלמים את כל התשלומים כסדרם ללא פיגור, אלא שהחל בשנת 06' שם ליבו לשינוי אמצעי התשלום של החברה ונורת אזהרה אדומה נדלקה לטענתו מיד עם תחילת חילול השיקים שנמסרו ע"י החברה ב-9/06.

            מאותה עת ,למרות פניות חוזרות ונשנות אל עלא, והבטחותיו לשלם את החוב, לרבות מכיסו, לא עמדה החברה בהתחייבויותיה.

5.         עפ"י כרטסת הנהלת החשבונות של התובע, נותרה החברה חייבת סך של 113,618 ש"ח, שבגינו הוא מבקש לחייב גם את הנתבעים 2 ו-3 מכוח ערבותם בעל פה לחובותיה.

            האחרונים מכחישים את יתרת החוב ואת יריבותם למול התובע. לטענתם, לא חתמו על מסמך בכתב או כל כתב אחר שנשא את הכותרת: "ערבות", ואין לקבל את טענת התובע בדבר חיובם האישי לחובות החברה שהיא בעלת ישות משפטית עצמאית.

            כל הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה כנגדם, גם מחמת שהתובע גרם נזק נכבד לנתבעת בשל העובדה כי הפר באופן חד צדדי הסכם בלעדיות שבין הצדדים, וזאת ע"י הכנסת סוכן מכירות מצידו לחנויות בהן פעלה החברה באופן בלעדי.

6.         התובע עיגן את עילת התביעה בהתחייבותם החוזית של הנתבעים 2 ו-3 וערבותם, וכן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

            הגם שבכתב התביעה טען לקיומה של ערבות בכתב מכוח החתימה על החשבוניות, הסכים ב"כ התובע בסיכומיו לוותר על עילת תביעה זו, וביסס את עילת התביעה המרכזית כנגדם על ערבות בע"פ.

טענות הצדדים

7.         ב"כ התובע מנה את רכיבי התביעה הנסמכת ראשית על התחייבות הנתבעים בע"פ כערבים לחובות החברה. 

לטענתו, הואיל וטענות ההגנה כללו מחלוקת על גובה החוב, על קיומה של התחייבות אישית או ערבות והפרת הסכם בלעדיות, ואין (בכתב ההגנה בדמות התצהיר בבר"ל) כל טענה מפריכה לעניין העדר התחייבות בע"פ כלפי התובע לערוב לחיובי החברה נראה כי טענתו כנגד הנתבעים הנ"ל לא הופרכה.

הואיל ואין דרישה בחוק הערבות לעריכת מסמך בכתב, יש להכיר בתוקפה של הערבות במקרה דנן, כשמדובר בהסכם עצמאי שאינו קשור לחברה שעוד טרם היתה קיימת. יתר על כן, אין המדובר בערבות מוסווית כטענת הנתבעים.